העיר הלבנה מקרוב: מה מייחד את סגנון הבאוהאוס של תל אביב ולמה הוא עדיין רלוונטי

מי שמטייל ברחובות כמו רוטשילד, ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף נתקל בהם בכל פינה: בניינים לבנים בני שלוש או ארבע קומות, עם מרפסות מעוגלות, חלונות ארוכים וקווים נקיים. הבניינים האלה הם חלק ממה שמכונה העיר הלבנה של תל אביב, ריכוז גדול של מבנים שנבנו בעיקר בשנות השלושים בהשראת האדריכלות המודרנית האירופית, שבישראל מכונה בדרך כלל באוהאוס. העיר הלבנה הוכרזה כאתר מורשת עולמית, ומושכת אליה תיירים, אדריכלים וחובבי עיצוב מכל העולם. אבל מעבר לערך ההיסטורי, יש בה גם שיעורים מעשיים לכל מי שמתכנן או מעצב בית היום.

מאיפה הגיע הסגנון

הבאוהאוס היה בית ספר לאמנות, עיצוב ואדריכלות שפעל בגרמניה בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה העשרים. הרעיון המרכזי שלו היה שהצורה צריכה לנבוע מהתפקוד, ושעיצוב טוב צריך להיות פשוט, נקי ונגיש לכולם, ולא רק לעשירים. הוא דחה קישוטים מיותרים והעדיף קווים ישרים, חומרים תעשייתיים ותכנון רציונלי.

אדריכלים צעירים שלמדו באירופה, בבאוהאוס עצמו או בהשפעת התנועה המודרנית הרחבה, הגיעו לארץ ישראל באותן שנים. הם מצאו כאן עיר צעירה שצמחה במהירות וזקוקה לדיור רב. השילוב בין הרעיונות המודרניים, הצורך לבנות מהר ובזול והאקלים המקומי יצר סגנון ייחודי, שהוא לא העתק של אירופה אלא גרסה מקומית שלה.

המאפיינים שקל לזהות

גם בלי השכלה באדריכלות, אפשר לזהות בניין בסגנון הבינלאומי של תל אביב לפי כמה סימנים בולטים. רובם נולדו מתוך התאמה לשמש ולחום של הארץ.

• קירות חלקים בצבע לבן או בהיר, שמחזירים את קרני השמש.
• מרפסות סרט ארוכות ומעוגלות, שמצלות על החלונות שמתחת.
• חלונות סרט אופקיים, וחלונות קטנים יותר בצד הפונה לשמש.
• בניין על עמודים, שמאפשר לרוח לעבור מתחתיו.
• גגות שטוחים שימושיים, ששימשו לכביסה ולמפגשים.
• חדרי מדרגות עם חלונות אנכיים ארוכים, שמאירים את חדר המדרגות.

הפרטים האלה לא נבחרו רק בשביל היופי. הם היו פתרונות אקלימיים חכמים, בתקופה שבה לא היה מיזוג אוויר בבתים.

אדריכלות שמותאמת לאקלים

אחד הדברים המרשימים בבנייני העיר הלבנה הוא החשיבה על האקלים. המרפסות הארוכות יוצרות צל על הקירות ועל החלונות, ומפחיתות את החום שנכנס לדירה. הבניינים הוצבו לעתים קרובות כך שיתפסו את הבריזה מהים, והעמודים בקומת הקרקע אפשרו זרימת אוויר מתחת לבניין ובחצר.

הלבן עצמו, שהפך לסמל, מחזיר את קרינת השמש ושומר על הקירות קרירים יותר. גם החלונות הקטנים יחסית בחלק מהחזיתות, שנראים אולי פחות מודרניים מהחלונות הענקיים של אירופה, נועדו להגן מפני השמש החזקה. במובן הזה, אדריכלי העיר הלבנה עשו את מה שהיום קוראים לו בנייה ירוקה או בנייה אקלימית, הרבה לפני שהמונחים האלה נכנסו לשימוש.

מה קרה לבניינים לאורך השנים

במשך עשורים, רבים מהבניינים הוזנחו. הטיח התקלף, מרפסות נסגרו בתריסים ובבלוקים, מזגנים נתלו על החזיתות והלבן הפך לאפור. ההכרה הבינלאומית בתחילת שנות האלפיים הביאה לתנופה של שימור, ותוכנית השימור של העירייה הגדירה אילו בניינים יש לשמר ובאילו תנאים.

כיום אפשר לראות ברחובות רבים בניינים משוחזרים בקפידה, לצד בניינים שעדיין מחכים לשיפוץ. השימור אינו פשוט: הוא דורש עבודה עם חומרים ופרטים מקוריים, ולעתים קרובות גם עלות גבוהה. במקרים רבים, תוספת קומות או זכויות בנייה נועדה לממן את השיפוץ, דבר שמעורר לא מעט דיונים בין שמרנים לבין יזמים. מי שגר בבניין לשימור או שוקל לקנות דירה בבניין כזה צריך לבדוק היטב את המגבלות והחובות, ולהתייעץ עם אדריכל שמכיר את התחום.

מה אפשר לקחת מהבאוהאוס לבית שלכם

גם אם אתם גרים בבניין מגדל חדש או בבית פרטי בפרבר, יש הרבה מה ללמוד מהעקרונות של העיר הלבנה. הראשון הוא פשטות. במקום להעמיס קישוטים, בחרו רהיטים עם קווים נקיים, משטחים חלקים ופלטת צבעים מצומצמת. בית פשוט הוא לרוב גם בית רגוע יותר.

העיקרון השני הוא הצורה נובעת מהתפקוד. לפני שקונים רהיט, שאלו מה התפקיד שלו ואיך הוא משרת את החיים בבית. השלישי הוא חשיבה אקלימית: הצללה על חלונות מערביים, וילונות שמסננים את השמש, אוורור טבעי וצבעים בהירים בחוץ יכולים לשפר את הנוחות ולהפחית את השימוש במזגן.

רהיטים ופריטים בהשראת הסגנון

הבאוהאוס השאיר אחריו לא רק בניינים, אלא גם שפה עיצובית של רהיטים ופריטים. כיסאות עם מסגרת צינורות מתכת, שולחנות עם קווים גיאומטריים פשוטים, מנורות עם צורות נקיות וטקסטיל עם דוגמאות גיאומטריות הם חלק מהמורשת הזו, וגרסאות שלהם נמכרות עד היום.

כדי להכניס את הסגנון הביתה, לא צריך להפוך את הבית למוזיאון. פריט אחד או שניים, כמו כיסא קלאסי, מנורה גיאומטרית או הדפס בהשראת התקופה, מספיקים כדי ליצור נגיעה. שילוב שלהם עם עץ טבעי, צמחים ובדים רכים יוצר בית מודרני וחם, ולא קר וסטרילי.

לטייל ולהתרשם בעצמכם

הדרך הטובה ביותר להבין את העיר הלבנה היא ללכת ברגל. מסלולי הליכה במרכז תל אביב מאפשרים לראות עשרות בניינים בתוך שעה או שעתיים, וכדאי להרים את הראש ולהתבונן בפרטים: מעקה מעוגל, חלון של חדר מדרגות, כניסה עם עמודים. בעיר פועלים גם מרכזי מידע וסיורים מודרכים שמתמקדים באדריכלות התקופה.

ההליכה ברחובות האלה היא לא רק שיעור בהיסטוריה, אלא גם השראה. היא מזכירה שאדריכלות טובה לא חייבת להיות ראוותנית, ושבניינים צנועים, פשוטים ומותאמים למקום יכולים להיות יפים ונעימים למגורים גם תשעים שנה אחרי שנבנו.

העיר הלבנה היא אחד האוצרות האדריכליים של ישראל, ובמרכזה רעיון פשוט: עיצוב שנובע מהצורך, מהמקום ומהאנשים. הפשטות, הקווים הנקיים והחשיבה האקלימית שלה רלוונטיים היום לא פחות מאשר בשנות השלושים, ויכולים להשפיע על האופן שבו אנחנו מתכננים ומעצבים את הבית שלנו.